סנופקין - בשלח

נשלח 16 בינו׳ 2011, 1:17 על ידי אבי מנדלסון מזכירות   [ עודכן 16 בינו׳ 2011, 1:59 ]

דבר הקומונרית:

שבת שלום סניף יקר!

עוד כמה ימים נצא בהמונינו לנטיעות הכי שוות בהר תבור! וממש קצת אחר כך תהיה שבת אירוח מ-ט-ו-ר-פ-ת עם סניף כרמי צור וחרות הקומונרית. פרטים להכל עוד יגיעו בהמשך...

השבוע שבט נעלה מכל הארץ יצאו למסע הל"ה וגם לסניפינו הקטן היה כמובן ייצוג. הלכנו בדיוק באותו מסלול שצעדו אותם 35 גיבורים לפנינו, וחוינו עוצמה מופלאה של אלפי יהודים גאים המתכנסים על גבעת הקרב. תודה רבה לעוז אפרתי שהצטרף אלינו!

שבוע שעבר שבט ניצנים מעלות בנים (כבוד! הוספת העורך...) עשו פעולת שחיתות- ערב קרמבואים! איזה כיף לכם. ניצנות התארחו אצל משפחת סיאני- תודה רבה (מקוים שנשאר מסודר...)

חב"בניקים! כמובן שאתם באים לנטיעות. תתקשרו- אולי יש עוד מקום.

שבת שלום לכולם!

ה-צוות ומרים.


היכונו היכונו! ה-נ-ט-י-ע-ו-ת!!!

כולם מגיעים!!! יהיה מ-ט-ו-ר-ף!!!


הידעת?

הפתיתים הומצאו בישראל בשנת 1951 על ידי חברת אסם, לבקשת דוד בן-גוריון. בעת תקופת הצנע רצה בן-גוריון לפתח תחליף לאורז המבוסס על חיטה, עקב מחסור באורז באותה עת. הפתיתים הראשונים עוצבו בצורת אורז ונקראו בלשון העם "אורז בן-גוריון".  כיום, הפתיתים מיוצאים בקנה מידה גדול יחסית ונקראים מחוץ  לישראל- Israeli Couscous קוסקוס ישראלי.


הצצה לפרשה:

"שם שם לו חק ומשפט ושם ניסהו... אם שמוע תשמע בקול ה' אלוקיך... כי אני ה' רופאך"

הקב"ה הראה שם למשה רבינו את חוכמת המדע בצמחים, ובכוחות הרפואה הצפונים בכל אחד מהם. בין צמחי העשב יש כאלה שכוחם הוא בבחינת 'סגולה'- שסיבת השפעתם אינה מובנת, אלא זו עובדה קיימת שהם משפיעים. ויש גם עשבים שהשפעתם הרפואית מובנת על פי המדע. מספרת לנו התורה: "שם שם לו חק ומשפט"- הקב"ה הראה למשה רבינו את צמחי העשב, שהם בבחינת סגולה וחוק, וכן את צמחי העשב שהשפעתם היא בבחינת משפט המובן לכל, ומשה רבינו מיד ניסה את כל העשבים האלה- "ושם ניסהו". לכן אומר הקב"ה שגם כשתשמשו בכל אמצעי הרפואה הללו, אל לכם לשכוח כי כל זה יעזור לכם רק  "אם שמוע תשמע בקול ה' אלוקיך"- כשיחד עם זה תתפללו לאלוקים, אז תבוא הרפואה- "כי אני ה' רופאך".


מה הגימטריה של...

שבט נעלה:

·         החיים זה לא פיקניק

·         האיש הכי חזק

·         גאונות

ניצנים בנות:

·         אכלתי בוטנים כל הלילה

·         הקוסם מארץ עוץ

·         כלב דרוס באנטרטיקה

המדריך/ה שבזהה ת'מדריך:

·         181



זהה את המדריך

מידת נעליים: 37.

צבע אהוב: טורקיז.

מאכל אהוב: לחם שום.

שבט: הגבורה.

תחביב: לישון.

מוטו: תן חיוך הכל לטובה!


חידה

סביב שולחן עגול יושבים 18 אנשים. חלקם אבירים וחלקם נוכלים, האבירים אומרים תמיד אמת, והנוכלים תמיד משקרים. כל אחד מהיושבים סביב השולחן טוען שהוא יושב בין אביר לבין נוכל. כמה אבירים סביב השולחן?




איש וכלבו מתו והגיעו לשמייםבמעלה גבעה לפניהם היה שער מדהים, עשוי כולו מפנינה, זוהר באור השמש. כשהגיעו לשער ראו אדם יושב בפתח. "סליחה", בעל הכלב אמר, "היכן אנחנו נמצאים?" "בגן עדן" ענה האיש. "אפשר לקבל כוס מים?" שאל בעל  הכלב. "בוודאי", ענה השומר שבפתח. "הכנס ואדאג שיביאו לך כוס מים צוננים" .האם החבר שלי יכול להיכנס גם הוא?" שאל  המבקר "אני מצטער", ענה השומר. "איננו מאפשרים לחיות מחמד להיכנס". 

האיש החליט לוותר על המים. הוא קרא לכלבו והם המשיכו ללכת. הדרך הפכה להיות דרך עפר, והם הגיעו לשער עץ שעמד בדרך ללא כל גדר סביבו. מעבר לשער היה איש שנשען וקרא ספר. "סליחה" קרא לו  המבקר,  "יש פה מים?" "בטח. הכנסו" ענה לו האיש. הם עברו את השער וניגשו לברז המים ושתו כאוות נפשם. "תודה.  מה זה המקום הזה?" שאל המבקר. "גן עדן"  ענה לו האיש. "זה מאוד מבלבל" אמר המבקר, "האיש שפגשנו קודם אמר לנו ששם זה גן עדן". "אתה מתכוון לרחוב המוזהב עם שער הפנינה? לא. שם זה גהינום". "ולא אכפת לכם שמשתמשים בשם שלכם שם?" התפלא בעל  הכלב. "לא", ענה האיש "אנחנו רק שמחים שהם לוקחים אליהם את כל אלו שמוכנים להשאיר את חבריהם בחוץ...


מורה ביקשה מהתלמידים לצייר ציורים. היא עברה בין התלמידים וראתה שהדף של ילד אחד ריק. היא שאלה אותו: למה הדף שלך ריק? והוא ענה: את לא רואה שציירתי דשא ופרה? לא, היא ענתה. נכון, כי הפרה אכלה את הדשא והלכה. 


משפטים 'חכמים' של ספורטאים:

"אני לא יודע אם הוא ישמח. מה שבטוח הוא יקבל את זה בשמחה

"אני חושב שמי שתגמור עם הכי הרבה נקודות תזכה באליפות

"אין לי מה להוכיח והוכחתי את זה היום על המגרש

"אני רוצה לשחק באירופה ואמרתי את זה גם בתקשורת וגם בטלוויזיה

"אני רוצה לשחק או באירופה או בספרד"


סיפור.

אִישׁ לֹא הִכִּיר אֶת שְׁנֵי הַזָּרִים שֶׁנִּכְנְסוּ לָעֲיָרָה לוּדְמִיר. בִּגְדֵיהֶם הָיוּ בְּלוּיִים וּקְרוּעִים. הַשְּׁנַיִם נִרְאוּ עֲיֵפִים וּרְעֵבִים, וְנִרְאוּ כְּזוּג אֻמְלָל שֶׁאִבֵּד אֶת כָּל עוֹלָמוֹ. הֵם נִכְנְסוּ לְאֶחָד מִבָּתֵּי הַכְּנֶסֶת, הִתְיַשְּׁבוּ בַּפִּנָּה הָאֲחוֹרִית, עִיְּנוּ בְּחֻמָּשׁ וְקָרְאוּ פִּרְקֵי תְהִלִּים."שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם, יְהוּדִים יְקָרִים" נִשְׁמַע לְפֶתַע קוֹלוֹ הֶחָבִיב שֶׁל יְהוּדִי אֶחָד מִבָּאֵי בֵּית הַכְּנֶסֶת.
"שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם" הֵשִׁיבוּ הַשְּׁנַיִם. "רוֹאֶה אֲנִי שֶׁאַתֶּם חֲדָשִׁים כָּאן בָּעִיר" הִמְשִׁיךְ הַיְּהוּדִי הַזָּר "וּבְוַדַּאי עוֹד לֹא הִסְתַּדַּרְתֶּם. בּוֹאוּ אִם כָּךְ לְבֵיתִי, וְאֶשְׂמַח לְהַגִּישׁ לָכֶם סְעוּדָה קַלָּה וּלְהַצִּיעַ לָכֶם מִטָּה לִישֹׁן בָּהּ". שְׁנֵי הָאוֹרְחִים הַזָּרִים הוֹדוּ לָאִישׁ בְּכָל לִבָּם, וְאָכֵן הִתְאָרְחוּ בְּבֵיתוֹ מִסְפַּר יָמִים.

הָיָה זֶה בַּיִת פָּשׁוּט וְדַל, אַךְ הַלֵּב הָיָה רָחָב. בַּעַל הַבַּיִת וְאִשְׁתּוֹ כָּל הַזְּמַן הִתְרוֹצְצוּ סְבִיבָם, הִצִּיעוּ לָהֶם מַאֲכָל וּמַשְׁקֶה, וְטָרְחוּ לְהַנְעִים אֶת זְמַנָּם. הֵם לֹא הֶעֱלוּ בְּדַעֲתָם שֶׁהָאוֹרְחִים שֶׁלָּהֶם אֵינָם נַוָּדִים עֲנִיִּים כְּלָל. הָיוּ אֵלֶּה הָאַחִים הַקְּדוֹשִׁים רַבִּי זוּשָׁא מֵאַנִיפּוֹלִי וְרַבִּי אֱלִימֶלֶךְ מִלִּיזַ'נְסְק, שֶׁגָּזְרוּ עַל עַצְמָם "גָּלוּת", וְלָכֵן הִסְתּוֹבְבוּ בְּמֶשֶׁךְ כַּמָּה שָׁנִים בְּרַחֲבֵי פּוֹלִין כְּשֶׁהֵם נִרְאִים כַּאֲנָשִׁים פְּשׁוּטִים וַעֲנִיִּים. בִּתְקוּפָה זוֹ הֵם הִסְתִּירוּ אֶת תּוֹרָתָם וּקְדֻשָּׁתָם, לָמְדוּ תּוֹרָה רַק בַּסֵּתֶר, וְנִמְנְעוּ מִמַּתַּן עֵצוֹת, תְּפִלּוֹת וּבְרָכוֹת. בַּעֲלֵי הַבַּיִת הַזֶּה לֹא יָדְעוּ זֹאת, אַךְ הֵם הִמְשִׁיכוּ לְאָרֵחַ אוֹתָם בִּכְבוֹד מְלָכִים.

עָבְרוּ שָׁנִים. תְּקוּפַת הַ"גָּלוּת" שֶׁגָּזְרוּ עַל עַצְמָם הָאַחִים הַקְּדוֹשִׁים הִסְתַּיְּמָה זֶה מִכְּבָר, וְכָל אֶחָד מֵהֶם שִׁמֵּשׁ כְּאַדְמוֹ"ר מְפֻרְסָם בְּעִירוֹ. שְׁמָם יָצָא לִתְהִלָּה בְּכָל הָאָרֶץ. אַלְפֵי חֲסִידִים נָהֲרוּ אֲלֵיהֶם מִכָּל קַצְווֹת הָאָרֶץ כְּדֵי לְהִתְבָּרֵךְ מִתּוֹרָתָם. תּוֹר אָרֹךְ שֶׁל יְהוּדִים הִשְׂתָּרֵךְ תָּמִיד לִפְנֵי בֵּיתוֹ שֶׁל כָּל אֶחָד מֵהֶם כְּדֵי לְקַבֵּל עֵצָה טוֹבָה וְהַדְרָכָה. תּוֹךְ זְמַן קָצָר הִתְפַּרְסְמוּ כִּשְׁנַיִם מֵעַמּוּדֵי הַתָּוֶךְ שֶׁל הַחֲסִידוּת בִּתְקוּפָתָם. כָּעֵת לֹא הָיוּ עוֹד עֲנִיִּים, וְיָכְלוּ לִלְמֹד וּלְלַמֵּד תּוֹרָה בְּהַרְחָבָה וּבְלִי לִדְאֹג לָעִנְיָנִים הַחָמְרִיִּים

Comments