חידוש מהפכני ופשוט על יציאת מצרים

נשלח 26 בדצמ׳ 2013, 13:36 על ידי avi mendelson   [ עודכן 29 בדצמ׳ 2013, 9:38 ]
(הערה לבעלי קשב וריכוז – קראו רק את הכתב השחור)

הכול התחיל מכמה שאלות שהטרידו אותי במשך השנים שקראתי את פרשיות יציאת מצרים:

 א. למה משה מבקש מפרעה שבני ישראל יצאו לעבוד את ה' במדבר ליום (במרחק שלושה ימים) ולא לשחרר אותם ממצרים?

 יח וְשָׁמְעוּ לְקֹלֶךָ וּבָאתָ אַתָּה וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַאֲמַרְתֶּם אֵלָיו ה' אֱלֹהֵי הָעִבְרִיִּים נִקְרָה עָלֵינוּ וְעַתָּה נֵלֲכָה נָּא דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְנִזְבְּחָה לַה' אֱלֹהֵינוּ. (פרק ג)

כב וְאָמַרְתָּ אֶל פַּרְעֹה כֹּה אָמַר ה' בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵלכג וָאֹמַר אֵלֶיךָ שַׁלַּח אֶת בְּנִי וְיַעַבְדֵנִי וַתְּמָאֵן לְשַׁלְּחוֹ הִנֵּה אָנֹכִי הֹרֵג אֶת בִּנְךָ בְּכֹרֶךָ. (פרק ד)

א וְאַחַר בָּאוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֶל פַּרְעֹה כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיָחֹגּוּ לִי בַּמִּדְבָרב וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה מִי ה' אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ לְשַׁלַּח אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַעְתִּי אֶת ה' וְגַם אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַג וַיֹּאמְרוּ אֱלֹהֵי הָעִבְרִים נִקְרָא עָלֵינוּ נֵלֲכָה נָּא דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְנִזְבְּחָה לַה' אֱלֹהֵינוּ פֶּן יִפְגָּעֵנוּ בַּדֶּבֶר אוֹ בֶחָרֶב. (פרק ה)

כו וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה בֹּא אֶל פַּרְעֹה וְאָמַרְתָּ אֵלָיו כֹּה אָמַר ה' שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי. (פרק ז)

טז וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר וְהִתְיַצֵּב לִפְנֵי פַרְעֹה הִנֵּה יוֹצֵא הַמָּיְמָה וְאָמַרְתָּ אֵלָיו כֹּה אָמַר ה' שַׁלַּח עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי. 

כא וַיִּקְרָא פַרְעֹה אֶל מֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן וַיֹּאמֶר לְכוּ זִבְחוּ לֵאלֹהֵיכֶם בָּאָרֶץ. כב וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לֹא נָכוֹן לַעֲשׂוֹת כֵּן כִּי תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם נִזְבַּח לה' אֱלֹהֵינוּ הֵן נִזְבַּח אֶת תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם לְעֵינֵיהֶם וְלֹא יִסְקְלֻנוּ. כג דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים נֵלֵךְ בַּמִּדְבָּר וְזָבַחְנוּ לַה' אֱלֹהֵינוּ כַּאֲשֶׁר יֹאמַר אֵלֵינוּ. כד וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אָנֹכִי אֲשַׁלַּח אֶתְכֶם וּזְבַחְתֶּם לַה' אֱלֹהֵיכֶם בַּמִּדְבָּר רַק הַרְחֵק לֹא תַרְחִיקוּ לָלֶכֶת הַעְתִּירוּ בַּעֲדִי. כה וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה הִנֵּה אָנֹכִי יוֹצֵא מֵעִמָּךְ וְהַעְתַּרְתִּי אֶל ה' וְסָר הֶעָרֹב מִפַּרְעֹה מֵעֲבָדָיו וּמֵעַמּוֹ מָחָר רַק אַל יֹסֵף פַּרְעֹה הָתֵל לְבִלְתִּי שַׁלַּח אֶת הָעָם לִזְבֹּחַ לַה' (פרק ח)

א וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה בֹּא אֶל פַּרְעֹה וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהֵי הָעִבְרִים שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי.(פרק ט)

ג וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל פַּרְעֹה וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהֵי הָעִבְרִים עַד מָתַי מֵאַנְתָּ לֵעָנֹת מִפָּנָי שַׁלַּח עַמִּי וְיַעַבְדֻני...  ז וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי פַרְעֹה אֵלָיו עַד מָתַי יִהְיֶה זֶה לָנוּ לְמוֹקֵשׁ שַׁלַּח אֶת הָאֲנָשִׁים וְיַעַבְדוּ אֶת ה' אֱלֹהֵיהֶם הֲטֶרֶם תֵּדַע כִּי אָבְדָה מִצְרָיִםח וַיּוּשַׁב אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן אֶל פַּרְעֹה וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם לְכוּ עִבְדוּ אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם מִי וָמִי הַהֹלְכִיםט וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ בְּבָנֵינוּ וּבִבְנוֹתֵנוּ בְּצֹאנֵנוּ וּבִבְקָרֵנוּ נֵלֵךְ כִּי חַג ה' לָנוּי וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יְהִי כֵן ה' עִמָּכֶם כַּאֲשֶׁר אֲשַׁלַּח אֶתְכֶם וְאֶת טַפְּכֶם רְאוּ כִּי רָעָה נֶגֶד פְּנֵיכֶםיא לֹא כֵן לְכוּ נָא הַגְּבָרִים וְעִבְדוּ אֶת ה' כִּי אֹתָהּ אַתֶּם מְבַקְשִׁים וַיְגָרֶשׁ אֹתָם מֵאֵת פְּנֵי פַרְעֹה... כד וַיִּקְרָא פַרְעֹה אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר לְכוּ עִבְדוּ אֶת ה' רַק צֹאנְכֶם וּבְקַרְכֶם יֻצָּג גַּם טַפְּכֶם יֵלֵךְ עִמָּכֶםכה וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה גַּם אַתָּה תִּתֵּן בְּיָדֵנוּ זְבָחִים וְעֹלוֹת וְעָשִׂינוּ לַה' אֱלֹהֵינוּכו וְגַם מִקְנֵנוּ יֵלֵךְ עִמָּנוּ לֹא תִשָּׁאֵר פַּרְסָה כִּי מִמֶּנּוּ נִקַּח לַעֲבֹד אֶת ה' אֱלֹהֵינוּ וַאֲנַחְנוּ לֹא נֵדַע מַה נַּעֲבֹד אֶת ה' עַד בֹּאֵנוּ שָׁמָּה (פרק י)

לא וַיִּקְרָא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן לַיְלָה וַיֹּאמֶר קוּמוּ צְּאוּ מִתּוֹךְ עַמִּי גַּם אַתֶּם גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּלְכוּ עִבְדוּ אֶת ה' כְּדַבֶּרְכֶםלב גַּם צֹאנְכֶם גַּם בְּקַרְכֶם קְחוּ כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתֶּם וָלֵכוּ וּבֵרַכְתֶּם גַּם אֹתִי. (פרק יב)

ב. למה הבוס מבקש מישראל לשקר למצרים לגבי לקיחת כלי הכסף והזהב מהמצרים?

 כא וְנָתַתִּי אֶת חֵן הָעָם הַזֶּה בְּעֵינֵי מִצְרָיִם וְהָיָה כִּי תֵלֵכוּן לֹא תֵלְכוּ רֵיקָםכב וְשָׁאֲלָה אִשָּׁה מִשְּׁכֶנְתָּהּ וּמִגָּרַת בֵּיתָהּ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלֹת וְשַׂמְתֶּם עַל בְּנֵיכֶם וְעַל בְּנֹתֵיכֶם וְנִצַּלְתֶּם אֶת מִצְרָיִם. (פרק ג)

א וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה עוֹד נֶגַע אֶחָד אָבִיא עַל פַּרְעֹה וְעַל מִצְרַיִם אַחֲרֵי כֵן יְשַׁלַּח אֶתְכֶם מִזֶּה כְּשַׁלְּחוֹ כָּלָה גָּרֵשׁ יְגָרֵשׁ אֶתְכֶם מִזֶּהב דַּבֶּר נָא בְּאָזְנֵי הָעָם וְיִשְׁאֲלוּ אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ וְאִשָּׁה מֵאֵת רְעוּתָהּ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב. (פרק י"א)

ג. כיצד זה שפרעה, עם המוסד והשב"כ המצרי, לא יודע מה ששלושה מיליון יהודים יודעים: שהיהודים בעצם לא הולכים לעבוד את ה' במרחק שלושה ימים אלא יוצאים ממצרים ולא חוזרים? הוא מגלה זאת רק כשחולפים שישה ימים והם לא חוזרים...

ה וַיֻּגַּד לְמֶלֶךְ מִצְרַיִם כִּי בָרַח הָעָם וַיֵּהָפֵךְ לְבַב פַּרְעֹה וַעֲבָדָיו אֶל הָעָם וַיֹּאמרוּ מַה זֹּאת עָשִׂינוּ כִּי שִׁלַּחְנוּ אֶת יִשְׂרָאֵל מֵעָבְדֵנוּ (פרק יד)

ד. למה ביציאת מצרים בתוך כל הבלגן הלוגיסטי של להוציא מיליוני אנשים לדרך, משה הולך להתעסק עם עצמות יוסף, כאשר בה בעת יש מאות אלפי בני שבטי אפרים ומנשה שיכולים לטפל בנושא ולקיים את השבועה?

 יט וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ כִּי הַשְׁבֵּעַ הִשְׁבִּיעַ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם וְהַעֲלִיתֶם אֶת עַצְמֹתַי מִזֶּה אִתְּכֶם

ה. למה בני ישראל בכל רגע משבר רוצים לחזור למצרים?

ו. כיצד זה שהערב רב שהיו גרים שרצו להצטרף לעם ישראל מחוללים כאלו מהומות במדבר? בדרך כלל גרים הרבה יותר רציניים מיהודים רגילים?

ז. למה בני ישראל לא לוקחים איתם מספיק אוכל ומים לשהות ארוכה במדבר?

 

ובכן התשובה מאוד פשוטה:

בני ישראל פשוט לא ידעו שהם יוצאים ממצרים ולא חוזרים!!!! כמו פרעה הם היו בטוחים שיוצאים לעבוד את ה' במדבר וחוזרים למצרים!

כלומר בני ישראל ידעו שיש תהליך ארוך (גם סיפור יציאת מצרים לקח חצי שנה) שבסופו הם עתידים להיגאל (כפי שהובטח בברית בין הבתרים) אולם הם לא ידעו שבליל פסח הם בעצם נגאלים.

בני ישראל מגלים זאת לראשונה בקריעת ים סוף:

 יג וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם אַל תִּירָאוּ הִתְיַצְבוּ וּרְאוּ אֶת יְשׁוּעַת ה' אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה לָכֶם הַיּוֹם כִּי אֲשֶׁר רְאִיתֶם אֶת מִצְרַיִם הַיּוֹם לֹא תֹסִיפוּ לִרְאֹתָם עוֹד עַד עוֹלָם

לפי זה מתברר:

א.      הדיון מול פרעה לא היה דיון לאומי פוליטי של שחרור עבדים אלא דיון אמוני (תאולוגי) לגבי מציאות ה' והשפעתו בעולם (ב וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה מִי ה' אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ לְשַׁלַּח אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַעְתִּי אֶת ה' וְגַם אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ)

ב.      שבני ישראל היו בטוחים שהם אכן שואלים כלים מהמצרים ויחזירו אותם בשובם מהמדבר מכיוון שלא ידעו שלא חוזרים. יתכן גם שבעצם זה היה עסקת חליפין תמורת כל הרכוש והנדל"ן שישראל השאירו אחריהם במצרים. ולכן שאילת הכלים לצורך הפולחן היתה דווקא מהשכנים שלהם.

ג.       המודיעין המצרי לא גילה את המזימה מכיוון שאף אחד פרט למשה ואהרון (ואולי זקני ישראל) לא ידעו מזה. המידור היה מושלם!

ד.       משה היה צריך לקחת את עצמות יוסף כי אף אחד אחר לא ידע ואסור היה שידע ושלא חוזרים בעצם למצרים.

ה.      בני ישראל רצו לחזור למצרים מכיוון שלא היו מוכנים נפשית ליציאת ממצרים

ו.         הערב רב שהצטרפו לעבודת ה' במדבר לא פיללו שלא יחזרו למצרים

 למה לא נאמר לישראל שיוצאים ממצרים?

א.      כל הדיון הוא אמוני (תאולוגי) על מציאות ה' בעולם, היותו שולט על כל כוחות הטבע השונים (כפי שמתברר במכות, הכנעת כל אלוהי מצרים (היאור, הכבשים, פרעה והבכורים). ומטרתו גילוי מציאות ה' בעולם. כלומר ליל הסדר אינו חג הגאולה אלא חג האמונה. בספר הכוזרי מסביר הריה"ל כי יציאת מצרים הייתה הפרה של כללי הפעילות של הבוס (הנהגה נסתרת שמאפשרת לאנשים בחירה חופשית לא להאמין) כלומר ניסים גלויים שהם הבסיס לאמונה בבוס ובתורתו. עדות לחריגה זו היא מה שאנו מעבירים מדור לדור מאז ועד היום בליל הסדר.

ב.      בני ישראל לא יכלו להכיל את המשמעות של מהלך כה דרמטי (ראה ברמב"ן להלן)

ג.       מאוד קשה לעם שלם לעזוב את מולדתו לאחר 210 שנות גלות. אנו רואים גם בגאולת בית ראשון כשישראל מקבלים רשות מכורש לחזור לארץ 70 שנה לאחר שהוגלו רק מתי מעט אכן חוזרים לישראל. הרוב נשארים בבבל. ניתן לראות גם את יהדות ארה"ב שרובה הגיע אחרי השואה שממש קשה מאוד להעלות אותם לארץ.

ד.       בני ישראל משאירים אחריהם רכוש רב: בתים, שדות , מכוניות, טלויזיות. אם היו יודעים היה לוקח להם זמן רב להתארגן אם בכלל לעזיבה.

ה.   המצרים גם לא היו מסוגלים לעכל דרישה כזו (ראו איזו מלחמת אחים פרצה לפני 200 שנה כשרצו לשחרר את העבדים בארה"ב) וכדי שכל היון (וכך גם העונש) יהיו בנקודת הבחירה שלהם הוצגה רק הדרישה לפולחן.

נשאלתי אם ראיתי ראיה לדבר.

ובכן לכאורה זהו פשט הפסוקים, לא כתוב שום דבר אחר.

מאוחר יותר הראה לי ידידי הרב צביקה הרשקוביץ כי הדברים גם כתובים ברמב"ן על הפסוק:

 יב וַיֹּאמֶר כִּי אֶהְיֶה עִמָּךְ וְזֶה לְּךָ הָאוֹת כִּי אָנֹכִי שְׁלַחְתִּיךָ בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת הָעָם מִמִּצְרַיִם תַּעַבְדוּן אֶת הָאֱלֹהִים עַל הָהָר הַזֶּה (פרק ג)

רבו הפירושים במקרא הזה והנכון על דרך הפשט כי הקב"ה אמר למשה שני דברים שירד להצילו מיד מצרים והיה אפשר שיצילם מידם בארץ גושן עצמה או קרוב משם אבל הבטיח עוד להעלותו מן הארץ ההיא כולה אל מקום הכנעני (לעיל פסוק ח') ומשה נתירא משתיהן ואמר מי אנכי כי אלך אל פרעה אני שפל אנשים רועה צאן והוא מלך גדול ואם אומר אליו לעזוב את העם כלו יהרגני כענין שאמר שמואל ושמע שאול והרגני (שמואל א טז ב) ואמר עוד מי אנכי כי אוציא את בני ישראל מארץ מצרים כמו שאמרת לי להעלותם אל ארץ כנען כי עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה ולא יחשבוני ללכת אחרי אל ארץ עמים גדולים ועצומים מהם כאשר אמרת להעלותו אל ארץ טובה ורחבה אל מקום הכנעני כי ההצלה מיד פרעה אינה תלויה בהם אם ישמע פרעה יקל עולו מעליהם ויצילם או יגרשם מארצו על כרחם ועוד כי הם עצמם ישמעו אל כל אדם בזה כי מי האדם שלא ירצה לצאת מעבודה קשה שאין כמוה אבל העלייה לארץ הכנעני לא ישמעו בה וכן היה הדבר שהיתה מלחמת העמים ההם קשה עליהם מתחילה ועד סוף ופחדתם ממנה במצרים ובמדבר זאת יראתו של משה רבינו מפרעה ופחדתו מהם ועל שתיהן ענהו ה' אמר לו אל תירא מפרעה כי אני אהיה עמך להצילך וזה לך האות אל העם כי אנכי שלחתיך אליהם כי בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה ומאז יקבלו עבודת השם ללכת אחרי מצותו וגם בך יאמינו לעולם (להלן י"ט ט') ואחריך ירוצו לכל מקום אשר תצום והנה נגליתי לך בהר הזה בלבת אש כי כן יהיה בעיני כל העם בעבדם אותי בהר הזה והנה למשה אות במה שלא יפחד מפרעה כיון שהבטיחו להצילו ולישראל יהיה להם אות שלא יפחדו מן העמים בבואם אל הר סיני כי לצאת ממצרים ברצון פרעה אל מקום קרוב דרך ג' ימים לזבוח לאלהים בודאי ישמעו ויעשו כן בין ברצונם בין שלא ברצונם ועל דרך האמת וזה לך האות כמו זה לי עשרים שנה (בראשית לא מא) ואמר כי אהיה עמך והנה לך האות אות הברית שאהיה עמך תמיד כדרך אני הנה בריתי אתך (שם יז ד) כי אנכי השולח אותך שתעבדו את האלהים בהר הזה ואז אעלה גם אנכי בקרב העם הזה אל המקום אשר הכינותי (להלן כג כ(

קושיות נוספות על הרעיון:

קושיה א: בפרשת קדש לי כל בכור (שכתובה לפני יציאת מצרים) נאמר בפרוש:

א וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹרב קַדֶּשׁ לִי כָל בְּכוֹר פֶּטֶר כָּל רֶחֶם בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה לִי הוּאג וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם זָכוֹר אֶת הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים כִּי בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיא ה' אֶתְכֶם מִזֶּה וְלֹא יֵאָכֵל חָמֵץד הַיּוֹם אַתֶּם יֹצְאִים בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיבה וְהָיָה כִי יְבִיאֲךָ ה' אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ וְעָבַדְתָּ אֶת הָעֲבֹדָה הַזֹּאת בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה. (פרק יג)

התשובה לשאלה זו שמעתי מפי הרב ישראל שחור שליט"א שמסביר שקטע זה כמי קטעים אחרים בתורה (פרשת ברית מילה, גיד הנשה, בכורות ועוד) הוא בעצם הוספה מאוחרת לאחר מתן תורה שמוכנס פה. כפי שכתוב לגבי גיד הנשה בגמרא בחולין דף ק: (תודה לרב ידידיה כהנא על המקור):

"מתני' נוהג בטהורה ואינו נוהג בטמאה רבי יהודה אומר אף בטמאה אמר ר' יהודה והלא מבני יעקב נאסר גיד הנשה ועדיין בהמה טמאה מותרת להן (שהרי פרשת גיד הנשה כתובה בחזרת יעקב לישראל אחרי מלחמתו במלאך ובכלל לפני מתן תורה א.מ.) אמרו לו בסיני נאמר אלא שנכתב במקומו:" כלומר חלק זה נאמר אחרי מתן תורה אלא שהוכנס בעריכת התורה במיקום הרלוונטי.

קושיה ב: נאמר לישראל במספר מקומות שיצאו ממצרים. אולם בכל מקומות אלו לא נאמר באופן ברור מתי ואיך יצאו ממצרים אלא אמירה כללית על הגאולה (כמו שיעור ב"אורות" של הרב קוק):

ראשית יש לשים לב שחלק מהדברים נאמרו למשה בלבד והם לא מובאים להלן.

טז לֵךְ וְאָסַפְתָּ אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם נִרְאָה אֵלַי אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב לֵאמֹר פָּקֹד פָּקַדְתִּי אֶתְכֶם וְאֶת הֶעָשׂוּי לָכֶם בְּמִצְרָיִםיז וָאֹמַר אַעֲלֶה אֶתְכֶם מֵעֳנִי מִצְרַיִם אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁיח וְשָׁמְעוּ לְקֹלֶךָ וּבָאתָ אַתָּה וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַאֲמַרְתֶּם אֵלָיו ה' אֱלֹהֵי הָעִבְרִיִּים נִקְרָה עָלֵינוּ וְעַתָּה נֵלֲכָה נָּא דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְנִזְבְּחָה לַה' אֱלֹהֵינוּ(פרק ג)

כט וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וַיַּאַסְפוּ אֶת כָּל זִקְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵלל וַיְדַבֵּר אַהֲרֹן אֵת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל מֹשֶׁה וַיַּעַשׂ הָאֹתֹת לְעֵינֵי הָעָםלא וַיַּאֲמֵן הָעָם וַיִּשְׁמְעוּ כִּי פָקַד ה' אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְכִי רָאָה אֶת עָנְיָם וַיִּקְּדוּ וַיִּשְׁתַּחֲוּוּ. (פרק ד)

 ו לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי ה' וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִיםז וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִםח וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לָתֵת אֹתָהּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה אֲנִי ה'ט וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה כֵּן אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה. (פרק ו) 

 יז וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצּוֹת כִּי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה הוֹצֵאתִי אֶת צִבְאוֹתֵיכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַיּוֹם הַזֶּה לְדֹרֹתֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָםיח בָּרִאשֹׁן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב תֹּאכְלוּ מַצֹּת עַד יוֹם הָאֶחָד וְעֶשְׂרִים לַחֹדֶשׁ בָּעָרֶביט שִׁבְעַת יָמִים שְׂאֹר לֹא יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם כִּי כָּל אֹכֵל מַחְמֶצֶת וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל בַּגֵּר וּבְאֶזְרַח הָאָרֶץכ כָּל מַחְמֶצֶת לֹא תֹאכֵלוּ בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם תֹּאכְלוּ מַצּוֹת. (פרק יב) – לא מסופר שיוצאים לישראל ראה תירוצו של הרב שחור לעיל

 

אשמח לשמוע את שאלותיכם והערותיכם:

בפייסבוק לחצו פה

אבי מנדלסון

054-2201174

Avi.mendelson@gmail.com

 

Comments