על תינוקות ועוּבָרים שמתו

נשלח 6 בינו׳ 2011, 10:00 על ידי Reuven Oziel   [ עודכן 12 בינו׳ 2011, 22:23 ]
כאשר אדם נפטר, תמיד קשה להתמודד. קשה למצוא מה לומר ומה לחשוב.

אבל כשתינוק נפטר?...

    הנה, מובא במדרש [מדרש אותיות דר"ע (בתי מדרשות ח"ב)] שמלאכו של הקב"ה, הנקרא מטטרון, קיבל תפקידים מיוחדים, וביניהם תפקיד מיוחד ביותר:

"בכל יום ויום יושב מטטרון שלש שעות בשמי מרום, וכונס את כל הנשמות של עוּבָרִין שמתו במעי אִמן, ושל יונקי שׁדים שמתו על שׁדי אִמן, ושל תינוקות של בית רבן שמתו על חומשי תורה, ומביא אותם תחת כסא הכבוד ומושיבַן כתות כתות, וחבורות חבורות, ואגודות אגודות סביבות פניו, ומלמדַן תורה וחכמה, הגדה ושמועה, ומסיים להם ספר תורה, שנאמר (ישעיה כח, ט) אֶת מִי יוֹרֶה דֵעָה וְאֶת מִי יָבִין שְׁמוּעָה גְּמוּלֵי מֵחָלָב עַתִּיקֵי מִשָּׁדָיִם".

    תינוקות שמתו לא סיימו את תפקידם! הרי הם יושבים סביב כסא הכבוד של רבונו של עולם, ובהנחיית המלאך מטטרון, הם לומדים ומסיימים את התורה שלא הספיקו ללמוד בחייהם!

    אלא שעדיין קשה לנו להבין: למה היו צריכים להסתלק מן העולם? הרי [כדברי הגמרא שבת דף קנא ע"ב] חיים בעולם הזה עדיפים על הכל:

"תניא, רבן שמעון בן גמליאל אומר: תינוק בן יומו חי - מחללין עליו את השבת, דוד מלך ישראל מת - אין מחללין עליו את השבת". למה אין מחללין עליו את השבת? מפני ש"כיון שמת אדם, בטל מן המצוות. והיינו דאמר רבי יוחנן: [תהלים פח, ו] בַּמֵּתִים חָפְשִׁי, כיון שמת אדם - נעשה חפשי מן המצוות".

    אותם תינוקות שנפטרו פטורים מן המצוות, ואם כן לשֵם מה הם לומדים תורה?! ומה ערך יש בדבר?!

    אכן, יש קשר עמוק בין התורה לבין התינוקות דווקא! הם לומדים את התורה מסביב להקב"ה, מפני שבזכותם קיבלנו את התורה!

וכך מסופר במדרש תהלים (בובר, מזמור ח [ד] מעט מקוצר):

"כשביקש הקדוש ברוך הוא ליתן תורה לישראל, אמר להם:

תנו לי ערֵבִים שאתם מקיימין את התורה!

אמרו לו: הרי אבות העולם ערבים בנו.

אמר להם: חייכם! הם חייבין לי! הלואי שיעמדו הם בעצמם! אלא תנו לי ערֵבים שאינן חייבים לי!

אמרו לו: ומי אלה שאינם חייבים לך?

אמר להם: התינוקות!

מיד הביאו התינוקות שבמעי אמן, ומשדי אמן, ועמדו כריסן כזכוכית, וראו להקב"ה מתוך כריסן, ומדברים עמו.

אמר להן הקדוש ברוך הוא: ערֵבים אתם את אבותיכם שאם אתן להם את התורה שהן מקיימין אותה, ואם לאו - אתם נתפסין עליהם?

אמרו לו: הן!

אמר להם: 'אנכי ה' אלהיך'.

אמרו לו: הן!

אמר להן: 'לא יהיה לך אלהים אחרים'.

אמרו לו: הן!

ועל כל דבור ודבור היו משיבין עליהן על הן - הן, ועל לאו - לאו.

אמר להן: מפיכם אני נותן את התורה שנאמר (תהלים ח ג) מִפִּי עוֹלְלִים וְיֹנְקִים יִסַּדְתָּ עֹז, ואין עוז אלא תורה, שנאמר (תהלים כט יא) ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן.

לפיכך כשיְבטלו את התורה -חס ושלום- בניהם נתפסים עליהם, שנאמר (הושע ד ו) נִדְמוּ עַמִּי מִבְּלִי הַדָּעַת וגו' וַתִּשְׁכַּח תוֹרַת אֱלֹהֶיךָ אֶשְׁכַּח בָּנֶיךָ גַּם אָנִי.

ומהו גם אני? אמר הקדוש ברוך הוא: כביכול אף אני משתכח, שהיו התינוקות מברכים אותי, שנאמר גם אני".  

    הנשמות הטהורות של התינוקות ושל העוּברים הן שלמדו לפני כולם את התורה, ובזכות קבלתם את הערבוּת עלינו - אנחנו חיים היום! ולא רק אותנו הם מְחיים, אלא -כביכול- אף את רבונו של עולם בכבודו ובעצמו! ללא תורתם ומוכנותם להיות ערֵבים עלינו, שֵם ה' משתכח ח"ו!

    בכך שקיבלו אחראיות כל כך גדולה, הרי שהם מוכנים אף לשלם את המחיר הכבד שעלול לבוא בעקבותיו: אם לא נמלא את תפקידנו כראוי, ולא נִלמד ונקיֵים את התורה בכל כוחנו, הם הם שיצטרכו לפרוע את ההתחייבות.

וכך מופיע במדרש תנאים לדברים [פרק כד טז]:

"לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים וּבָנִים לֹא יוּמְתוּ עַל אָבוֹת אִישׁ בְּחֶטְאוֹ יוּמָתוּ, וכתוב (שמות כ ד) פֹּקֵד עֲוֹן אָבֹת עַל בָּנִים?

ואתה משיב: בנים שהן בפרק אבותיהן - פֹּקֵד עֲוֹן אָבֹת עַל בָּנִים, ובנים שאינן בפרק אבותיהן - לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים. כיצד?

את מוצֵא שאין בית דין של מעלה קונס אלא מבן עשרים שנה ומעלה, אבל בית דין שלמטה מבן שלש עשרה שנה ויום אחד, פחות מיכֵן לא בית שלמעלה ולא בית דין שלמטה קונסין אותו.

אם כך הוא, לא היו התינוקות צריכין למות ולמה הן מתים?!

הוי אומר: בעוונות אבותם, זה הוא פֹּקֵד עֲוֹן אָבֹת עַל בָּנִים, בזמן שהן בפרק אבותיהן".

    תינוקות שהם בחזקת אבותיהם [="בפרק אבותיהן"], אמנם להם עצמם אין חטא, אבל עלולים הם להיפגע בחטאי האבות [כמו שכתבו התוספות (שבת דף כה ע"א) ש"קטנים נענשים בעוון אביהם", וכן פסק הרמב"ם (הלכות תשובה פ"ו ה"א): "יש חטא שהדין נותן שנפרעים ממנו על חטאו בעולם הזה בגופו או בממונו או בבניו הקטנים, שבניו של אדם הקטנים שאין בהם דעת ולא הגיעו לכלל מצוות כקניינו הם".]. וכמובן לא רק ההורים צריכים לקחת אחראיות, אלא כל הצבור, כולנו כאחד - חיים בזכות נשמותיהם של התינוקות, ועלינו לשאת באחראיות לשלומם.

    על כן, אין מקום לעצב, מאחר ואותם תינוקות ממשיכים את דרכם הרוחנית מחיִל אל חיִל, אבל יש בהחלט להתנער מהשגרה היומיומית שגורמת לנו להתנמנם מבחינה רוחנית, ולחזור ולהסתער בכל כוחנו על התורה, בשמחה ובהתלהבות, כדי נקיים את אשר קיבלנו על עצמו, על הצד היותר טוב. ובזכות קול התורה שיעלה מכולנו, נזכה לראות את תיקון העולם ותחיית המתים בקרוב!

Comments