הבהרה לגבי "על תינוקות ועוּבָרים שמתו"

נשלח 17 בינו׳ 2011, 0:54 על ידי Reuven Oziel

בעקבות פרסום המאמר הזה, קיבלתי שתי תגובות של חברים שהעירו לי שיש במאמר הזה משפט צורם, ש"לא נשמע טוב".

כתבתי: "תינוקות שהם בחזקת אבותיהם, אמנם להם עצמם אין חטא, אבל עלולים הם להיפגע בחטאי האבות", כמו שכתבו חז"ל: "לא היו התינוקות צריכין למות ולמה הן מתים?! הוי אומר: בעוונות אבותם".

מהמשפטים הללו נשמע לכאורה שההורים אשמים בכך שהתינוק שלהם נפטר. ובכך הצטרפתי לכל הרבנים שיודעים להפנות אצבע מאשימה לכיוון ה"אשמים" בכל אסונות עם ישראל!... [תופעה שהוקעתי במאמר קודם, בעקבות השריפה בכרמל, עיין שם]

מה הייתה כוונתי? אכן, כך אמרו חז"ל וכך כתבו בעקבותיהם התוספות והרמב"ם [כמו שהבאתי במאמר הנ"ל], ולא באתי בכך לחדש כלום. אלא שצריך להבין מה הייתה כוונת חכמינו ז"ל. הם לא התכוונו ח"ו להעצים את תחושת האשמה של ההורים, וגם לא להיפטר מאחראיות על ידי כך ש"יפילו" את האשמה על אחרים! הרי הוספתי מיד: "וכמובן לא רק ההורים צריכים לקחת אחראיות, אלא כל הצבור, כולנו כאחד - חיים בזכות נשמותיהם של התינוקות, ועלינו לשאת באחראיות לשלומם". מות תינוקות ועוברים [ולמעשה מות כל אדם באשר הוא] אינו עניין פרטי של קרובי המשפחה בלבד, אלא יש תמיד אחראיות כלל ישראלית, וכולנו חייבים לעשות חשבון נפש, כולנו ממש! לכן, אין שום נסיון להפיל אשמה על ההורים, אלא קודם כל לקיחת אחראיות צבורית של כולנו על המתרחש בסביבותינו.

יחד עם זה, הדגישו חכמינו שיש להורים ולאחראים ישירות על התינוקות -לבדוק את עצמם.

ולא צריך לפחד לומר לעצמנו את האמת אף אם היא כואבת, כי בירור פנימי וחשבון נפש אף כואב ביותר הוא חלק בלתי נפרד מהיותנו עם ישראל, עם סגולה שתפקידו להיות לממלכת כהנים וגוי קדוש. עלינו לטהר את עצמנו, ולצורך כך יש תמיד לפשפש במעשינו כדי לזכך את עצמנו עד כמה שיד נשמתנו מגעת.

ואכן, חכמינו קבעו שיש להורים לבדוק את עצמם היטב כשח"ו קורה משהו לילדיהם הקטנים [כמו מחלה או כל צער אחר]. לא שהם אשמים על מה שקרה, אלא שהם -מצדם- חייבים לדעת שעליהם לעשות את הבירור הפנימי הזה. והיה ולא ימצאו כלום - מצוין! סימן שכנראה לא בגללם קרה הדבר, והם הרוויחו ש-בזכות ילדיהם- עשו חשבון נפש שטיהר אותם יותר, ועל ידי כך יְזַכו משפחתם בזכויות נוספות.

אם כן, התמודדות עם אֵבֶל בודאי שאינה יכולה להיות נעימה, אבל זה יכול להיות רגע של התעלות [שהיינו מוותרים עליו! אבל לא שאלו אותנו...] שמתוכו נצמח יותר חזקים ויותר טהורים, וזוהי כל תקוותי, שדברַי לא העציבו אף אחד [ועל כך אני מבקש סליחה], אף אם הדאיגו אותם [וזו היתה כוונתי] והביאו אותם ואותנו להרהור על עצמנו ועל המוטל עלינו.

ויהי רצון שנמשיך לשמוע ביישובנו, ובכל עם ישראל, עוד שמחות רבות כמו שזכינו להן בתקופה האחרונה ב"ה! ומתוך שמחה ואהבה, נזכה לגאולה השלמה בקרוב.

Comments