home‏ > ‏דף הרב‏ > ‏שיעורי תנ"ך‏ > ‏

גּוֹג אֶרֶץ הַמָּגוֹג [עיון בספר יחזקאל פרקים לח-לט]

נשלח 26 בינו׳ 2011, 4:32 על ידי Reuven Oziel   [ עודכן 26 בדצמ׳ 2012, 23:28 על ידי avi mendelson ]
(סיכום השעור של מוצ"ש יתרו)

    1 . הפרקים לח-לט של ספר יחזקאל חותמים את נבואות הגאולה שלו [ולאחר מכן באים הפרקים העוסקים בבניין בית המקדש לעתיד לבוא], ועוסקים בנבואת יחזקאל "אֶל גּוֹג אֶרֶץ הַמָּגוֹג".

המושג הזה של "גוג ומגוג" [כלשון חז"ל, עיין לדוגמא משנה מסכת עדויות סופ"ב: "משפט גוג ומגוג לעתיד לבוא שנים עשר חדש"; סנהדרין דף צד ע"א: "ביקש הקדוש ברוך הוא לעשות חזקיהו משיח וסנחריב גוג ומגוג". ועוד], קיבל מובן של מלחמת עקבא דמשיחא, לפני ביאת המשיח, מלחמה של הגוים נגד נסיון המשיח להביא את הגאולה. אבל מהפסוקים עולה תמונה אחרת לחלוטין, ובאמת אף בחז"ל לא ברור מהי מלחמת גוג ומגוג, ומתי תהיה!

הרמב"ם כתב [הלכות מלכים פי"ב ה"ב]:

"יראה מפשוטן של דברי הנביאים שבתחילת ימות המשיח תהיה מלחמת גוג ומגוג, ושקודם מלחמת גוג ומגוג יעמוד נביא לישֵר ישראל ולהכין לבם, שנאמר הנה אנכי שולח לכם את אליה וגו'".

אבל באיגרת תימן [עמוד קנ"ד במהדורת הרב שילת] כתב:

"אמר ירמיהו ע"ה (ירמיה ל' ז'): "ועת צרה היא ליעקב וממנה יושע", .. זה הכתוב רומז על מלחמות גוג ומגוג בהכרח, ותהיה אחר שיגלה המשיח לאחר זמן".

ועוד שם [עמוד קנ"ט]:

"אבל הסתלק החרום והמלחמה ממזרח שמש וממערבה, אין זה בתחילת היגלותו אלא אחר מלחמות גוג ומגוג, כמו שביאר יחזקאל ע"ה".

אם כן, מחז"ל לא ברור אם מלחמה זו תהיה לפני, תוך כדי, או אחרי ביאת המשיח. אבל מפשט דברי הנביא, ברור שהדבר יתרחש אחרי ביאת המשיח וכמו שנבאר.

 

2 . אך קודם, יש לברר מי הוא "גוג ומגוג"? לא ברור. הוא מובא יחד עם "מֶשֶׁךְ וְתֻבָל" איתם הוא מופיע בין בני יפת: "בְּנֵי יֶפֶת גֹּמֶר וּמָגוֹג וּמָדַי וְיָוָן וְתֻבָל וּמֶשֶׁךְ וְתִירָס" [בראשית פ"י ב], והוא "נְשִׂיא רֹאשׁ" להם, היינו שיעמוד בראש קואליציית האומות. עוד מוזכרים איתו [ה-ו]: " פָּרַס כּוּשׁ וּפוּט .. גֹּמֶר וְכָל אֲגַפֶּיהָ בֵּית תּוֹגַרְמָה יַרְכְּתֵי צָפוֹן וְאֶת כָּל אֲגַפָּיו עַמִּים רַבִּים אִתָּךְ", "שְׁבָא וּדְדָן וְסֹחֲרֵי תַרְשִׁישׁ וְכָל כְּפִרֶיהָ", שגם הם מופיעים בין 70 האומות בני נח: "וּבְנֵי חָם כּוּשׁ וּמִצְרַיִם וּפוּט וּכְנָעַן: וּבְנֵי כוּשׁ סְבָא וַחֲוִילָה וְסַבְתָּה וְרַעְמָה וְסַבְתְּכָא וּבְנֵי רַעְמָה שְׁבָא וּדְדָן" [בראשית פ"י ו-ז]. הקואליציה הזו תהיה גדולה ורחבה מאוד: "עַמִּים רַבִּים"! [עיין ספר הליקוטים לרבי חיים ויטל (ספר יחזקאל פל"ח, סימן ל"ח): "דע, כי גו"ג ומגו"ג עולה בגימטריא ע' כנגד כל ע' אומות, כי אז ימלוך גוג ומגוג על כל הע' אומות".]

ומה עתיד להיות גורלו? בתחילת הנבואה [פרק לח], הנביא מדגיש שלא מיוזמתם יבואו הגוים, כי אם משום שה' הכריז: "וְנָתַתִּי חַחִים בִּלְחָיֶיךָ וְהוֹצֵאתִי אוֹתְךָ" - בכפייה, בעל כרחם יבואו, מפני שהוא ית' יוציא אותם מארצם להביאם להילחם בארץ ישראל [ח]: "אֶל אֶרֶץ מְשׁוֹבֶבֶת מֵחֶרֶב מְקֻבֶּצֶת מֵעַמִּים רַבִּים עַל הָרֵי יִשְׂרָאֵל .. וְיָשְׁבוּ לָבֶטַח כֻּלָּם". ארץ ישראל בה יושבים כל חלקי עם ישראל יחדיו לבטח, ללא הגנה, שאננים ושלווים, [יא] "הַשֹּׁקְטִים יֹשְׁבֵי לָבֶטַח כֻּלָּם יֹשְׁבִים בְּאֵין חוֹמָה וּבְרִיחַ וּדְלָתַיִם אֵין לָהֶם". ומטרת הבאת הגוים, אומר הנביא: "וַהֲבִאוֹתִיךָ עַל אַרְצִי לְמַעַן דַּעַת הַגּוֹיִם אֹתִי בְּהִקָּדְשִׁי בְךָ לְעֵינֵיהֶם גּוֹג". מפלת גוג וכל הקואליציה שלו תקדֵש את שם ה' בעיני הגוים.

וכך מתאר לנו הנביא בפרוטרוט את הפורענויות שהקב"ה ינחית על העמים שבאו יחד עד ארץ ישראל, כשהארץ עצמה תתפרק ותתמוטט ["יִהְיֶה רַעַשׁ גָּדוֹל עַל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל"] ותקבור אותם בהריסותיה ["וְנִשְׁפַּטְתִּי אִתּוֹ בְּדֶבֶר וּבְדָם וְגֶשֶׁם שׁוֹטֵף וְאַבְנֵי אֶלְגָּבִישׁ אֵשׁ וְגָפְרִית אַמְטִיר עָלָיו וְעַל אֲגַפָּיו וְעַל עַמִּים רַבִּים אֲשֶׁר אִתּוֹ"]. ובענישתם של האומות, "וְהִתְגַּדִּלְתִּי וְהִתְקַדִּשְׁתִּי וְנוֹדַעְתִּי לְעֵינֵי גּוֹיִם רַבִּים וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה'". וכך, אומר ה' לגוג: "עַל הָרֵי יִשְׂרָאֵל תִּפּוֹל אַתָּה וְכָל אֲגַפֶּיךָ וְעַמִּים אֲשֶׁר אִתָּךְ", ואף אלו שלא באו עד כאן, עד ארץ ישראל, "וְשִׁלַּחְתִּי אֵשׁ בְּמָגוֹג וּבְיֹשְׁבֵי הָאִיִּים לָבֶטַח וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה'". ומתוך כך, גם עם ישראל יהיה עֵד לקידוש שם ה': "וְאֶת שֵׁם קָדְשִׁי אוֹדִיעַ בְּתוֹךְ עַמִּי יִשְׂרָאֵל וְלֹא אַחֵל אֶת שֵׁם קָדְשִׁי עוֹד וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם כִּי אֲנִי ה' קָדוֹשׁ בְּיִשְׂרָאֵל".

אלא שבאופן משונה ביותר, אין המקרא עוסק במה שיקרה לעם ישראל! לא מסופר שישראל ילחם או ינקוט כל פעולה אקטיבית על מנת להתנגד לאומות או לבלום אותם , ואף לא כתוב ש-ח"ו- ייפגעו כלל: ישראל יֵשבו "עַל אַדְמָתָם לָבֶטַח וְאֵין מַחֲרִיד" כשמסביבם יפלו מיליוני הגוים שפלשו לארץ!

נראה שתפקיד ישראל יצטמצם רק לתחום אחד: לנקות את הארץ מכלֵי הנשק של גוג ולקבור את ההרוגים של כל האומות: "וְהִשִּׂיקוּ בְּנֶשֶׁק וּמָגֵן וְצִנָּה בְּקֶשֶׁת וּבְחִצִּים וּבְמַקֵּל יָד וּבְרֹמַח וּבִעֲרוּ בָהֶם אֵשׁ שֶׁבַע שָׁנִים", "וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא אֶתֵּן לְגוֹג מְקוֹם שָׁם קֶבֶר בְּיִשְׂרָאֵל", "וּקְבָרוּם בֵּית יִשְׂרָאֵל לְמַעַן טַהֵר אֶת הָאָרֶץ".

וכך, על ידי המלחמה המשונה הזו שנלחם ה' באומות בארץ ישראל וישמיד אותם - "וְנָתַתִּי אֶת כְּבוֹדִי בַּגּוֹיִם וְרָאוּ כָל הַגּוֹיִם אֶת מִשְׁפָּטִי אֲשֶׁר עָשִׂיתִי וְאֶת יָדִי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בָהֶם: וְיָדְעוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיהֶם מִן הַיּוֹם הַהוּא וָהָלְאָה".

כל זה יבוא לאחר שישוב ישראל לארצו: "עַתָּה אָשִׁיב אֶת שְׁבוּת יַעֲקֹב וְרִחַמְתִּי כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל וְקִנֵּאתִי לְשֵׁם קָדְשִׁי". ולבסוף: "וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיהֶם בְּהַגְלוֹתִי אֹתָם אֶל הַגּוֹיִם וְכִנַּסְתִּים עַל אַדְמָתָם וְלֹא אוֹתִיר עוֹד מֵהֶם שָׁם: וְלֹא אַסְתִּיר עוֹד פָּנַי מֵהֶם אֲשֶׁר שָׁפַכְתִּי אֶת רוּחִי עַל בֵּית יִשְׂרָאֵל נְאֻם אֲ-דֹנָי הְִֹ".

 

3 . והשאלה הגדולה שנותרה היא: מה מטרת הנבואה הזו?! אם ישראל יֵשבו לבטח ולא ישתתפו במלחמה, לא בלוחמה ואף לא יהיו בין הנפגעים בה, למה האומות צריכות לבוא עד כאן, בארץ ישראל, כדי להֵענֵש?! ומה בדיוק מטרת הענישה האלהית, ובמה היא תורמת לגאולתם של ישראל?

נראה שהמפתח להבנת הפרקים הללו, הוא רשימת העמים שאינה תואמת לכלום! הנביא מפרט שמם של העמים שיבואו עם גוג [מָגוֹג, תֻבָל, וּמֶשֶׁךְ, פָּרַס, כּוּשׁ, וּפוּט, גֹּמֶר, בֵּית תּוֹגַרְמָה, שְׁבָא, וּדְדָן, וְסֹחֲרֵי תַרְשִׁישׁ], כשהשמות עצמם מוכרים מספר בראשית, אבל אין להם כל משמעות וממשות, לא בזמנו של הנביא ועל אחת כמה וכמה לא בימינו!

אין לחפש רמזים אקטואליים בשמות העמים ובתכונות ובפרטים שנמסרו לנו עליהם על ידי הנביא. כי לא זו הייתה כוונתו. יחזקאל רצה למסור מסר אחד עיקרי:

הלאומיות של האומות עתידה להתבטל!

מאז יצא נח מהתיבה, צאצאיו נפוצו על פני כל כדור הארץ, ו"מֵאֵלֶּה נִפְרְדוּ אִיֵּי הַגּוֹיִם בְּאַרְצֹתָם אִישׁ לִלְשֹׁנוֹ לְמִשְׁפְּחֹתָם בְּגוֹיֵהֶם" [בראשית פ"י ה]. כמו שמסרו לנו חכמינו ז"ל, התורה מונה 70 האומות צאצאי שלושת בני נח [בבראשית פרק י'], ועל בסיס אותן האומות התחלקה כל הארץ, וכל ההיסטוריה האנושית התפתחה עד היום. מבאר רבי מנחם ריקאנטי על הפסוק הזה "מֵאֵלֶּה נִפְרְדוּ אִיֵּי הַגּוֹיִם בְּאַרְצֹתָם אִישׁ לִלְשֹׁנוֹ לְמִשְׁפְּחֹתָם בְּגוֹיֵהֶם":

"בפסוק זה נרמז כי בדור הפלגה נתן לכל אומה חלקה מן הארץ ושר אחד למעלה עליה, ובין כולם שבעים, והם שבעים ענפים מן האילן העליון, שבעים שרים הסובבים כסא הכבוד, והם הנקראים בשיר השירים [ג, ג] הַשֹּׁמְרִים הַסֹּבְבִים בָּעִיר, כי על ידיהם באים הגזירות של מעלה, והם שומרים ומליצים כל אחד על אומתו. ונשאר ישראל חלק ה' מן האומות, שנאמר [דברים לב, ט] כִּי חֵלֶק ה' עַמּוֹ יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ, [תהלים קלה, ד] כִּי יַעֲקֹב בָּחַר לוֹ יָהּ יִשְׂרָאֵל לִסְגֻלָּתוֹ, וכתיב [איכה ג, כד] חֶלְקִי ה' אָמְרָה נַפְשִׁי, [תהלים לג, יב] אַשְׁרֵי הַגּוֹי אֲשֶׁר ה' אֱלֹהָיו הָעָם בָּחַר לְנַחֲלָה לוֹ. ומן הארצות - ארץ ישראל שאין עליה שר ומושל רק השם יתעלה ויתברך, זהו סוד [דניאל ט, יט] כִּי שִׁמְךָ נִקְרָא עַל עִירְךָ וְעַל עַמֶּךָ.

ולזה רמז הכתוב כִּי בְיָמָיו נִפְלְגָה הָאָרֶץ [פ"י כה], שנחלקה לשבעים מלאכים הממונים עליהם. ובתרגום ירושלמי, תירגם הָבָה נֵרְדָה [פרק יא ז]: וַאֲמַר יְיָ לְשַׁבְעִין מַלְאָכַיָא דְקַיְימִין קוֹמוֹי אִיתוּן כְּדֵין וְנָחִית וכו' [=ויאמר ה' לשבעים מלאכים שעומדים לפניו בואו עתה ונרד וכו']. וַיָּפֶץ יי' וגו' [שם ח]: וְאִגְלִיאַת מֵימְרָא דַיְיָ עֲלוֹי קַרְתָּא וְעִמֵיהּ שׁוּבְעִין מַלְאָכַיָא כָּל קְבֵל שׁוּבְעִין עַמְמַיָא וְכָל חַד וְחַד לִישָׁן עַמְמֵיהּ וְרוֹשָׁם כַּתְבֵיהּ דִילֵיהּ וּבַדְרִינוּן מִתַּמָן עַל אַנְפֵּי כָּל אַרְעָא לְשַׁבְעִין לִישְׁנִין [=ונִתגלה מאמרו של ה' על העיר ועִמו שבעים מלאכים כנגד שבעים עמים וכל אחד ואחד לשון עמו ורושם כתבו שלו ויפזרם משם על פני כל הארץ לשִׁבעים לשונות]".

תפקיד שבעים השרים של שבעים האומות הוא לפתֵח כל אחד את האומה שלו, עִם לשונו, כתבו, ותרבותו הייחודית, וכך עד אחרית הימים.

אך לא עוד! הנביא יחזקאל מתאר לפנינו, דרך התיאורים המשליים של התמוטטות הקואליציה הבינלאומית לאחר גילוי מלך המשיח על ישראל, את סוף עידן הלאומיות האנושית.

ההיסטוריה האנושית הרוויה מדם הוכיחה שאין הלאומיות מביאה ברכה, אלא גרמה פעם אחר פעם לאסונות גדולים, והָקשה שבהם היה שעבוד ועינוי עם ישראל לאורך הדורות. לכן, עם התבססותם העתידית של עם ישראל בארצו, כאשר יגיע השלב בו עם ישראל יהיה מסוגל להוות דוגמא לכל האנושות, ממלכת כהנים כפי שתוכנן מאז יציאת מצרים, אז יצטרכו האומות לתת חשבון לבורא עולם על כישלונותיהם החוזרים ונשנים בתחום הלאומיות.

במשך אלפי שנים, האומות התגרו זו בזו, שִעבדו זו את זו, וגרמו רק עוול ורוע על ידי חיזוק אומה על האחרות. למרות התרבויות הגדולות, השונות והמגוונות שקמו לאורך השנים, הסיכום נותר עגום וקשה. אי אפשר לומר שהעמים הביאו בפיתוחם ובפריחתם לשלווה, לשלום או לתחושה של שלמות אנושית. נהפוך הוא. כל המאבקים והמלחמות רק הרסו ומוטטו את מעט הטוב שבאדם. רק למרות הלאומיות, הצליח האדם לפתח כישוריו ויכולותיו הפנימיות. וכשיגיע עידן הגאולה, עם ישראל יהיה העם היחיד, האומה שהיא ורק היא מביאה ברכה לכלל האנושות בבניין חברתה על בסיס לאומי.

 

          4 . לפני שיתחיל לעסוק בבניין בית המקדש האחרון [מפרק מ' ואילך], הנביא יחזקאל מתאר את התפרקותם של האומות ומחיקתם הסופית, כהכנה לבניין בית המקדש שמטרתו תהיה לאחֵד את כל האנושות מסביב לעם ישראל בארץ ישראל. וכך רומז המדרש [ויקרא רבה פרשה יא ב]:

"רבי יונה בשם רבי אבא בר ירמיה פתר קריא בגוג לעתיד לבוא: [משלי ט] חָכְמוֹת בָּנְתָה בֵיתָהּ - זה בית המקדש, הה"ד (משלי כד) בְּחָכְמָה יִבָּנֶה בָּיִת וּבִתְבוּנָה יִתְכּוֹנָן; חָצְבָה עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה - אלו ז' שנים של גוג, דאמר ר' יונה בשם ר' אבא בר כהנא: כל אותן ז' שנים מסיקין ידותיהן של חרבות וידותיהן של רמחים וידותיהן של סכינין, הה"ד (יחזקאל לט ט) וְיָצְאוּ יֹשְׁבֵי עָרֵי יִשְׂרָאֵל וּבִעֲרוּ וְהִשִּׂיקוּ בְּנֶשֶׁק וּמָגֵן וְצִנָּה בְּקֶשֶׁת וּבְחִצִּים וּבְמַקֵּל יָד וּבְרֹמַח וּבִעֲרוּ בָהֶם אֵשׁ שֶׁבַע שָׁנִים. ואותן שבע שנים הן הן פרוֹטוֹגַמיָא של צדיקים לעתיד לבוא, וסימנך דעביד פרוֹטוֹגַמיָא אכיל משתוֹתא. טָבְחָה טִבְחָהּ - [שם יח] בְּשַׂר גִּבּוֹרִים תֹּאכֵלוּ, מָסְכָה יֵינָהּ - וְדַם נְשִׂיאֵי הָאָרֶץ תִּשְׁתּוּ, אַף עָרְכָה שֻׁלְחָנָהּ - וּשְׂבַעְתֶּם עַל שֻׁלְחָנִי סוּס וָרֶכֶב, שָׁלְחָה נַעֲרֹתֶיהָ תִקְרָא - זה יחזקאל שנאמר [שם יז] וְאַתָּה בֶן אָדָם כֹּה אָמַר ה' אלהים אֱמֹר לְצִפּוֹר כָּל כָּנָף וּלְכֹל חַיַּת הַשָּׂדֶה.

מה הכוונה ש"אותן שבע שנים הן הן פרוֹטוֹגַמיָא של צדיקים לעתיד לבוא"? אותן שבע שנים, בהן יישרפו כל כלֵי הנשק של כל האומות, היינו תרבותן כוחן וייחודיותן הלאומית, יהוו "פרוֹטוֹגַמיָא" - "סעודת אירוסין" של הצדיקים עם הקב"ה, שלב מכריע בו נבנה הקשר בין הבורא לבין עם ישראל, ושבע שנים אלו יהיו הכנה לבניית בית המקדש שיהיה "משתוֹתא" - "משתה הנישואין" שלהם, שיא הדבקות והיחוד בין לישראל לבין הקב"ה.

זהו עניין הפרקים האלו, שחותמים את תיאור התהליך שיביא לגאולה, שגולת הכותרת שלה יהיה בניין בית המקדש בו יתאחדו הנברא עם בוראו.

 

5 . עדיין נותרה שאלה אחת מטרידה: מה פשר הכינוי "גּוֹג נְשִׂיא רֹאשׁ מֶשֶׁךְ וְתֻבָל"?

הנה בסוף פ"ז [כז], בנבואת פורענות קשה המתארת את חורבן הארץ, מסיים הנביא יחזקאל: "הַמֶּלֶךְ יִתְאַבָּל וְנָשִׂיא יִלְבַּשׁ שְׁמָמָה". מי הם המלך והנשיא? "כפל הענין במלות שונות" מפרש הרד"ק. הנשיא הוא המלך. אם כן למה נקט הנביא מלה שונה, חדשה ומשונה, שעוד תופיע רבות בהמשך הספר? כדי ללמדנו על העיקרון של כל ספר יחזקאל, שמי שנקרא מלך ייקרא מכאן ולהבא נשיא [עיין לדוגמא יחזקאל פי"ב י ויב, ופכ"א ל].

מה עניינו של נשיא לעומת מלך? יפה העיר הכלי יקר [ויקרא פ"ד ב] שיש בכינוי "נשיא" רמז לסכנה העורבת לכל מלך או מנהיג, שיהיה "הנשיא מתנשא לכל ראש, ונוהג נשיאותו ברמה, מתוך רום לבבו ודאי יבוא לידי חטא, לכך נאמר [שם כב] אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא"! הוא שרמזו חז"ל בברכות [דף נח ע"א]:

"וְהַמִּתְנַשֵּׂא [דבה"י א פכ"ט יא] - זו מלחמת גוג ומגוג, וכן הוא אומר [יחזקאל ל"ח ג] הִנְנִי אֵלֶיךָ גּוֹג נְשִׂיא רֹאשׁ מֶשֶׁךְ וְתֻבָל".

כי מלכי הגוים ניצלו את מעמדם להתנשא ולעשוק נתיניהם, וכך נהגו גם אחרוני מלכי ישראל. לכן, הנביא יחזקאל משתמש במלה "נשיא" לרמוז על סכנת הגאווה הזו.

אך יחד עם זה, עולה מדבריו בהמשך שאף המשיח ייקרא נשיא:

"וַהֲקִמֹתִי עֲלֵיהֶם רֹעֶה אֶחָד וְרָעָה אֶתְהֶן אֵת עַבְדִּי דָוִיד הוּא יִרְעֶה אֹתָם וְהוּא יִהְיֶה לָהֶן לְרֹעֶה: וַאֲנִי ה' אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹהִים וְעַבְדִּי דָוִד נָשִׂיא בְתוֹכָם אֲנִי ה' דִּבַּרְתִּי" [פל"ד כג-כד].

וכן בסיום חזון העצמות היבשות:

"וְעַבְדִּי דָוִד מֶלֶךְ עֲלֵיהֶם וְרוֹעֶה אֶחָד יִהְיֶה לְכֻלָּם וּבְמִשְׁפָּטַי יֵלֵכוּ וְחֻקֹּתַי יִשְׁמְרוּ וְעָשׂוּ אוֹתָם: וְיָשְׁבוּ עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לְעַבְדִּי לְיַעֲקֹב אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בָהּ אֲבוֹתֵיכֶם וְיָשְׁבוּ עָלֶיהָ הֵמָּה וּבְנֵיהֶם וּבְנֵי בְנֵיהֶם עַד עוֹלָם וְדָוִד עַבְדִּי נָשִׂיא לָהֶם לְעוֹלָם: וְכָרַתִּי לָהֶם בְּרִית שָׁלוֹם בְּרִית עוֹלָם יִהְיֶה אוֹתָם וּנְתַתִּים וְהִרְבֵּיתִי אוֹתָם וְנָתַתִּי אֶת מִקְדָּשִׁי בְּתוֹכָם לְעוֹלָם: וְהָיָה מִשְׁכָּנִי עֲלֵיהֶם וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים וְהֵמָּה יִהְיוּ לִי לְעָם: וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם כִּי אֲנִי ה' מְקַדֵּשׁ אֶת יִשְׂרָאֵל בִּהְיוֹת מִקְדָּשִׁי בְּתוֹכָם לְעוֹלָם" [פל"ז כד-כח].

כאן באו לידי ביטוי ברור כל שלבי תיקון העולם בעת הגאולה: המלך המשיח ישוב למלוך על כל ישראל יחד, מתוך כך יזכו לשבת בשלום בארץ ישראל, ואז ייבנה בית המקדש, כשהגוים ידעו ויראו את קידוש שם ה' שבדבר. אך הם ידעו ויבינו? זהו שבאו שני הפרקים הבאים אחר כך לתאר, על ידי מפלתם של האומות שבראשם גוג מארץ המגוג!

כאשר הנשיא הוא "גּוֹג נְשִׂיא רֹאשׁ" של 70 האומות או מלך/נשיא ישראל שהולך בדרכן של האומות, הרי שהוא רע ומסוכן לאדם, אבל כאשר מדובר ב"דָוִד עַבְדִּי נָשִׂיא" שהוא קודם כל עבד ה', ולאחר מכן, מתוך כך, נשיא לישראל, הרי שהתנשאותו מבורכת, ולכן הנביא נותן לו זכויות יתר שלעולם לא היו לשום מלך בישראל, כמתואר בפרקים מד-מ"ח [עיין לדוגמא פמ"ד בתחילתו; פרק מ"ה טז-יז; תחילת פרק מ"ו, פרק מ"ח כא; ועוד].

המטרה המוצהרת היא ש"לֹא יוֹנוּ עוֹד נְשִׂיאַי אֶת עַמִּי" [פמ"ה ח]. אין לנביא אשליות, והוא יודע ומכיר היטב את טיבו של האדם, אף אם מדובר במשיח ה'! אבל למרות הפגמים הללו, הזכויות המיוחדות של הנשיא/מלך המשיח מלמדות על מעמדו הרם והמיוחד. הוא אינו רק מלך אלא נשיא המתנשא, ראש לעם ישראל, שהוא למעשה ממילא ראש לכל האומות!

כך, בשני פרקים אלה [לח-לט], נתן הנביא יחזקאל תיאור בהיר של מפלת המבנה הלאומי-חברתי של שבעים אומות העולם, כך שתישאר רק האומה הישראלית היושבת בארץ ישראל, ומסביבה יתרכזו כל בני האדם שלא חטאו ולא נענשו, ויחד כולם יעבדו את הבורא יתברך, ויזכו על ידי עבודת ישראל בירושלים, לטעום את טעם השלמות האלהית של הבריאה הדבֵקה בבוראה. במהרה בימינו! 

Comments