home‏ > ‏דף הרב‏ > ‏

שו"ת צרפת

שומע קדושה באמצע תפילתו

נשלח 23 בינו׳ 2011, 3:29 על ידי Reuven Oziel   [ עודכן 23 בינו׳ 2011, 6:23 על ידי אבי מנדלסון מזכירות ]

שאלה: העומד באמצע תפלת שמנה עשרה, ושמע קדושה מפי הש"ץ, מה יעשה?

תשובה: בשו"ת יביע אומר [ח"ו, אורח חיים סימן טז] הביא מחלוקת רש"י-תוספות, שרש"י [סוכה דף לח ע"ב ד"ה הוא] פסק [שלא כדרכו, שבדרך כלל רש"י מפרש ואינו פוסק]:  

"מכאן נלמד לשאינו יודע לא לקרות ולא לענות, אם שמע וכיון לבו לשמוע אף על פי שלא ענה - יצא, וכן למתפללין בצבור ושליח צבור אומר קדיש או יהא שמיה רבא - ישתקו בתפלתן וישמעו בכוונה, והרי הן כעונין, וכשיגמור הקדושה - יחזרו לתפלתן, וכן יסד רב יהודאי גאון בעל הלכות גדולות".

ותוספות [שם ד"ה יהא] חולקים:

"קשה מהא דאמרינן (ברכות דף כא:) אם יכול להתחיל ולגמור עד שלא יגיע שליח צבור לקדושה יתפלל ואם לאו לא יתפלל, וי"א שם כן במודים. ולמה לן כולי האי? יתפלל כדרכו ולכשיגיע שם ישתוק! אלא ודאי אם היה שותק היתה שמיעתו הפסקת תפלתו".

ובתוספות ברכות [דף כא ע"ב ד"ה עד] הביאו:

"ור"ת ור"י היו אומרים דאדרבה אי שומע כעונה הוי הפסקה אם שותק. ומ"מ נהגו העם לשתוק ולשמוע וגדול המנהג".

[ועיין שו"ת אגרות משה (או"ח ח"א סימן קעג) שפירש שיטתם, "שרק התם (=בשומע קדושה באמצע תפילתו) שיוצא רק מחמת שהוא כעונה, סברי שהוא הפסק, אבל בעצם סברת רש"י ששמיעה לא הוי הפסק לא פליגי עליה", ולכן "לאלו הנוהגים לתקוע כשמתפללים בלחש ויש שעומדים אז באמצע הברכה ומפסיקים לשמוע התקיעות, בתקיעות שהשמיעה לבד היא המצווה ואינו מחמת שהוא כתוקע בעצמו, גם לדידהו לא הוי הפסק".]

וכן הביא רבינו יונה [על הרי"ף ברכות דף יג ע"ב] ש"נחלקו המפרשים אם שותק בשעת התפלה בשעת עניית הקדיש אם לא, יש מפרשים שאינו שותק כלל דהא קי"ל שומע כעונה ואשתכח דהוי הפסקה כמו אם היה עונה, וזו היא דעת רבינו יעקב ז"ל. אבל רבינו האי גאון וסיעתו ורי"ף ז"ל אמרו ששותק דכי אמרינן שומע כעונה והוי הפסקה דוקא בדברים אחרים, אבל בזה שהוא שבחו של מקום לא דיינינן ליה הפסקה ושרי. ודבר שתלוי בעמודי עולם אין לנו כח להכריע ביניהם ודעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד ובלבד שיכוין לבו לשמים מפי מורי הרב נר"ו".

ובעל השולחן ערוך [סימן קד סעיף ז] הכריע:

"אינו פוסק לא לקדיש ולא לקדושה, אלא ישתוק ויכוין למה שאומר ש"צ, ויהא כעונה".

אבל יש לשים לב למחלוקת הגאונים בברכות כא ע"ב:

"איבעיא להו: מהו להפסיק ליהא שמו הגדול מבורך? כי אתא רב דימי אמר, רבי יהודה ורבי שמעון תלמידי דרבי יוחנן אמרי: לכל אין מפסיקין, חוץ מן יהא שמו הגדול מבורך, שאפילו עוסק במעשה מרכבה - פוסק. ולית הלכתא כותיה".

האם גורסים "ולית הלכתא כותיה", ודין הפסקה לקדושה שווה לדין הפסקה לקדיש, או שלא גורסים [כי היא תוספת מאוחרת מרבנן סבוראי או ראשוני הגאונים], ואז הדיון הוא רק על הפסקה לקדיש אבל לקדושה לא מפסיקים. וזו דעת העל הלכות גדולות [ברכות פ"ג, עמ' מא] ובעל השאילתות [סוף שאי' א', וע"ש העמק שאלה סקכ"ה], שרק ליהא שמיה רבה מפסיק, ולא שמפסיק ועונה ממש אלא "הני מילי דשתיק ולא עני בהדיהו דאמר מר שמע ולא ענה יצא".

ועוד יש לשים לב לדעה נוספת בגאונים [עיין אוצר הגאונים ברכות שם], שפסק רב נטרונאי גאון [תשובות רב נטרונאי גאון - ברודי (אופק) אורח חיים סימן כז]:

"ויחיד שעומד בתפלה ושמע קדוש או ברוך או ימלוך או יהא שמיה רבה מברך - אם עדיין לא חתם תפלתו אסור לו לענות או אפילו לשתוק, אלא חותם תפלתו ואין לו עוון בכך. והמשל דומה לשני עבדים שנצטוו שתי מלאכות, כל אחד ואחד עושה מלאכתו שנצטוה עליה".

וכן הביא בשמו בספר המנהיג [דיני תפילה עמוד מא] ש"סודר את תפילתו ולא יאזין לדבר אחר כל עיקר". וכן הוא בשבולי הלקט השלם (סי' כ) בשם רב פלטוי גאון "משל למה הדבר דומה? לשני עבדים שנצטוו לשתי מלאכות, כל אחד ואחד במלאכתו הוא עוסק, ואין אחד עוסק במלאכת חברו".

וכן כתב רבינו האיי [הובא בספר אבודרהם דיני שמונה עשרה]:

"אדם שמתפלל אינו רשאי לדבר ולא לענות קדיש וקדושה. משל לב' אנשים שכל אחד הולך בשליחות עצמו, זה אינו רשאי לעשות שליחותו של זה, וזה אינו רשאי לעשות שליחותו של זה".

והיא שיטת הרמב"ם [הלכות תפילה פ"י הט"ז]:

"הנכנס לבית הכנסת ומצא ציבור שמתפללין בלחש, אם יכול להתחיל ולגמור עד שלא יגיע שליח ציבור לקדושה יתפלל, ואם לאו ימתין עד שיתחיל שליח ציבור להתפלל בקול רם ויתפלל עמו בלחש מלה במלה עד שיגיע שליח ציבור לקדושה ועונה קדושה עם הציבור ומתפלל שאר תפלה לעצמו. ואם התחיל להתפלל קודם שליח ציבור והגיע שליח ציבור לקדושה, לא יפסיק ולא יענה קדושה עמהן, וכן לא יענה אמן יהא שמיה רבא מברך והוא באמצע התפלה ואין צריך לומר בשאר הברכות".

ובתשובה [שו"ת הרמב"ם סימן קפ] פירש שיטתו:

"שאלה. המותר למתפלל להפסיק בין הברכות שקודם קריאת שמע או שלאחריה בדבר מן הברכות שמזדמנות, כגון ציצית ותפילין? התשובה. להפסיק ביניהן באחת הברכות, אין לזה פנים, לפי שהוא עוסק במצווה, ולמה יפסיק מה שהוא עוסק בו לקיים מצוותו, ויקבל על עצמו מצווה אחרת?! וכתב משה".

[ועיין תשובתו של ר"א בן הרמב"ם, הובאה בפרוש הרי קאפח על הלכות תפילה פ"ט סק"ח (עמוד ר"ד), שביאר שיטת אביו בעניין תפילה יחד עם הש"ץ].

לכן, לע"ד, הדרך העדיפה היא לא להקשיב כלל לתפילת הש"ץ ולהמשיך כדרכו את תפילתו שלו, שהרי הוא עוסק בעבודת הבורא ולמה לו להפסיק עבודתו כדי לשמוע עבודת חברו?! ורק אם יצא מהריכוז ומקשיב לש"ץ ושומע שהגיע לקדושה או לקדיש, ינהג כשיטת רש"י וישתוק ויקשיב לקדושה. והנלע"ד כתבתי.

שו"ת בצרפתית ובעברית - questions de halakha en francais (et en hebreu)

נשלח 5 באוק׳ 2010, 4:45 על ידי אבי מנדלסון מזכירות   [ עודכן 20 באוק׳ 2010, 5:21 על ידי Reuven Oziel ]

במדור זה יופיע בע"ה מעט מהשאלות ותשובות בצרפתית שעניתי עליהן בתקופה האחרונה. במידת האפשר, אשתדל בל"נ להביא בלשון הקודש אותן התשובות שיש להן עניין אף עבור הקוראים בעברית.
Les reponses qui paraitront ici sont paruees précédemment dans le site "cheela", en esperant qu'elles seront aussi utiles pour les possibles lecteurs de notre site!

1-2 of 2