ADHD סיכום - סדרת חינוך

נשלח 30 בדצמ׳ 2012, 1:51 על ידי avi mendelson   [ עודכן 30 בדצמ׳ 2012, 1:55 ]

לקוח מאתר ערוץ שבע

  א. הורות

כמעט שום דבר טוב לא יכול לקרות לילד שלכם בנוגע להפרעת הקשב שלו ולדברים אחרים, אם ההורות שלכם לקויה בצורה בולטת. כאן המקום להזכיר, שזוגיות טובה ומטופחת היא הבסיס להורות טובה. להורות טובה מרכיבים רבים אך הדומיננטיים שבהם הם בוודאי גם הצמד הבא: מעורבות ואחריות. הורה מעורב יודע היטב מה עובר על ילדו. מה הוא עושה ומה לא. מיהם חבריו ואצל מי הוא עכשיו. הורה מעורב לא מחכה לשמוע מאחרים מה בנו עושה ואיפה הוא נמצא. הוא נמצא תמיד ליד בנו גם אם הוא בנסיעת עסקים לחו"ל. לעיתים הקשר כה משובח שלבן עצמו חשוב לידע את הוריו היכן הוא ומה עשה. הוריו מספקים לו את המרחב המוגן שהוא כה זקוק לו בעולם המשוגע שלנו ולמי יספר את אשר על ליבו אם לא להם. המעורבות הגבוהה של ההורים שלובה באחריות כשטובת הילד והמשפחה לנגד עיניהם. הורים אחראיים מחויבים כלפי ילדיהם ושואפים תמיד להבין טוב יותר על מה הם מופקדים, מה נדרש מהם ואילו מחירים עליהם לשלם.

ב. קשר תמידי עם הצוות החינוכי

המעורבות והאחריות מחייבות קשר תמידי עם הצוות החינוכי. נקודה. בגן חובה פגשנו את הגננת מידי יום ובכיתה א' נפגוש את המחנכת פעמיים בשנה. אולי. רק שנזכור, אסיפות ההורים הבית ספריות, המתקיימות פעמיים בשנה, הן חובת בית הספר ולא שלנו ההורים. עלינו, ההורים, לערוך אסיפות הורים רבות. זה לגיטימי לגמרי לשמוע פעם בחודש מה קורה עם הילד בכיתה, אך זה ממש לא אחראי לשמוע זאת פעמיים בשנה באסיפת ההורים כשמוקצבות לכם כשבע דקות. הנחת העבודה צריכה להיות שאיננו יודעים מה קורה בבית הספר עד שאנו יודעים. כלומר, עד שגילינו מעורבות ואחריות ושאלנו את הנוגעים בדבר, ואת הילד כמובן. זה לא אומר שצריך לתפוס את המורה כשהוא בקניות או לתפוס לו את האוזן לחצי שעה מידי שבועיים. יש לקבוע יחד עם המחנך את התזמון המתאים לו ואת משך השיחה. טיפ זהב: לשיחה זו הכינו לכם 3 שאלות איכותיות, שהתשובות להן תספקנה לכם תמונה בהירה על מצב הילד. אל תשכחו לשבח את המחנך על כך שהוא מגדל יחד אתכם את היקר לכם מכל. 
שני הסעיפים הראשונים נכונים לכל ילד בכל מצב. לילד שיש לו הפרעת קשב הם נכונים שבעתיים כיוון שההתייחסות אליו מהווה מרכיב קריטי בהצלחתו וללא תיאום וסנכרון תמידי בין הבית לכיתה מוקם מכשול מיותר שבסופו של דבר יקשה על כל הנוגעים בדבר ובמיוחד על הילד. 

ג. אבחון 

אם קיימתם היטב את הסעיף הראשון, אף אחד לא צריך להפנות אתכם לאבחון. אתם אמורים לעלות על זה בעצמכם. אם אתם מעורבים בחיי ילדיכם, לא ייתכן שלא תשימו לב לקשייו או לפער לא הגיוני בין יכולותיו והישגיו או בינו לבין קבוצת גילו. לא ייתכן שלא תדעו על בעיית התנהגות מוקצנת או על בעיית קריאה וכתיבה. האבחון יוכל לספק לכם תשובות לסימני השאלה המציפים אתכם ולא פחות מזה לתת לבעיה שם מדויק ומקצועי שממנו יגזרו את סוג הטיפול הנדרש. ואם כך, אין צורך להכביר במילים על יתרונותיו של האבחון המוקדם. מוקדם ככל האפשר. הקשיים הראשיים עלולים ליצור בעיות משנה חמורות לא פחות וההסתברות לכך תגבר ככל שנחכה עם האבחון. עוד לא נולד האבחון המנצח להפרעת קשב כיוון שלא ניתן למצוא אותה בבדיקת דם, שתן וכדו'. העניין הוא נוירולוגי כלומר קשור למערכת העצבים במח, ולא תירצו לעשות לילדכם ככה סתם MRI. יש לציין שמבחן TOVA הוותיק איבד רבות מיוקרתו לאחר שהובן שאינו משקף כלל את המציאות היומיומית של הפרעת הקשב. האבחון הטוב ביותר לשיטת ד"ר האלוול וד"ר רייטי (מחברי מריטת עצבים ADD ועוד) הוא האבחון שמבצע סקירה היסטורית על חיי הילד החל משנתו הראשונה. ההנחה היא שאם יש לו הפרעת קשב אנו נראה ללא ספק את תסמיניה לאורך (ולרוחב...) חייו. לצערנו, האבחון הנעשה בכמה מקופות החולים אורך כ – 20 דק' ומתקשה להוות אינדיקציה מספקת, ובטח שלא לקבוע את הסוג המדויק של הפרעת קשב שנמצאת לפנינו. אלא, שאבחון פרטי, בדרך כלל אבחון משולב (פסיכו-דידקטי), יצריך אתכם להיפרד משני אלפים. האם גם על יישור שיניים תוותרו בקלות כזו? 

ד. יישום המלצות האבחון בבית ובביה"ס 

האבחון אמור להסיר את הספקות והתמיהות. לאחר האבחון צריך להיות לכולכם ברור מה יש לבן בדיוק. ואם לא – שאלו את המאבחן. אתם משלמים על זה והרבה. ועדיין, האבחון רק אומר שהילד זקוק ל"משקפיים". אם תעצרו כאן ולא תספקו לו אותם – פספסתם את הנקודה. "המשקפיים" יכולות להיות: טיפול תרופתי, הוראה מתקנת, פסיכולוג, מאמן ועוד. כמו כן, אם לא תדאגו בעצמכם שבית הספר יבצע את המלצות האבחון ייתכן מאד שהסביבה הלימודית של הילד תישאר כשהייתה ושוב פספסתם. אל תצפו מהצוות החינוכי שיעשה במקומכם את העבודה. הזכירו לו את האבחון של בנכם ובנו שיטת מעקב אחר יישום ההמלצות. אם בניתם מראש תקשורת טובה עם המחנך או המחנכת, השלב הזה יכול לעבור לכם די בקלות. וכמובן, אל תבואו בטענות לביה"ס אם אינכם מקפידים על מילוי ההוראות בבית. כשכל אחד ימלא את תפקידו בבית ובבית הספר הילד יגדל בסביבה תומכת שהיא אחת מגורמי ההצלה וההצלחה בהפרעת קשב בפרט. 
ה. משפחה שכזאת 
אם האבחון אישר את מציאותה של הפרעת הקשב, קיבלתם אינדיקציה כמעט מוחלטת שמישהו מכם, ההורים, הוא המקור להפרעת הקשב במשפחה אם לא שניכם. כלומר, האבחון יכול לעזור לכם להבין את עצמכם טוב יותר. להבין סוף סוף מה פשר כל הקצרים הללו לאורך כל השנים. אך גם אתם, למרות גילכם המופלג, תוכלו לפרגן לעצמכם באיכות חיים גבוהה יותר אם תטפלו בעצמכם. בזה תתנו דוגמא אישית נפלאה לילד בתהליך שלו. התהליך שלכם הנעשה במקביל לתהליך של הילד עשוי לתרום לשיח המשפחתי. "כולנו בסירה אחת". ההפריה ההדדית בטיפים ובתובנות תעשיר את כולכם. בכל אופן, הילד שאובחן זקוק להורים ובני משפחה שיבינו מה באמת יש לו וידעו לסלוח לו מכאן ואילך על כל מה שהיה בעקבות אי יכולתו לשלוט על עצמו. משפחה שיש בה אפילו רק ADHD אחד, עוברת מסלול חיים לא פשוט בכלל, הדורש ניהול תקין, סבלני ולומד, שייתכן רק בקרב הורים שהם קודם כל החברים הכי טובים. 

ו. בעזרת השם 

אחד מהדברים שצריכים להשתנות מעתה, לפחות במעגל המשפחתי, הוא השם. "ברית מילה". ברית כרותה למילה שכוחה רב גם אם לא מתכוונים באמת. ו"חיים ומוות ביד הלשון". כשאומרים על מישהו שיש לו "הפרעה", בדרך כלל לא יכול לצאת מזה משהו טוב. אם נמשיך לומר כמה פעמים ביום שיש לו הפרעה הוא ימשיך להרגיש דחוי עם רגשות אשמה ולא להאמין שביכולתו לנצח בהתמודדות הזו. מצאו לכם מילה אחרת להגדיר את הדבר. זה באמת לא משנה מה תהיה. בכל אופן יש לכם תמיכה מגדולי המומחים בתחום שאומרים שמצד האמת לא ניתן להגדיר את הפרעת הקשב כהפרעה משום שהפרעה מציינת בדרך כלל מצב קבוע הסוטה מהנורמה בעוד שלבעלי ADHD אין מצב קבוע של חוסר קשב. לפעמים כך ולפעמים כך. ולכן ההגדרה הרפואית הנכונה היא "השתנות ברמת הקשב". 

ז. למידה ומקצועיות בנושא 

לאחר שערכתם הכרות ראשונה עם ADHD אסור לכם בשום אופן להישאר ברמת הידע המצוי בויקיפדיה. קרוב לוודאי שאם בנכם היה סובל מבעיית כליות חלילה, הייתם רצים אחר כל פיסת מידע שתוכל לעשות אתכם יותר חכמים ואת בנכם פחות סובל. הדברים נכונים גם במקרה שלנו. ככל שתשאלו יותר שאלות ולא פחות מזה תחפשו תשובות, תוכלו לעזור לילדכם לחוות חיים שמחים ויעילים יותר, לסייע לו בהתמודדות היומיומית ולהיות מתווכים בשבילו בעולם הסואן שלא תמיד סולח לאנשים כמותו. כמובן שכשתדעו יותר, גם חייכם הפרטיים והזוגיים יקבלו איכות אחרת מעצם העובדה שההתמודדות מנוהלת טוב יותר. 
ח. ארגון סביבה תומכת בילד 
כהורים מעורבים ואחראיים המנהלים היטב את חיי המשפחה, עליכם לשאוף לבנות סביבה תומכת בילד. לעיתים רבות, החיים עתירי הכישלונות שחווה הילד עד לאבחון ולטיפול, לקחו מהילד את תחושת המסוגלות והערך העצמי שהם גורמים בסיסיים לשמחה ולהצלחה. מחקרים של עשרות שנים קובעים חד משמעית שסביבה תומכת, החל במעגל המשפחתי, היא גורם מספר אחת בהצלחה של ADHD וביכולתם לנצח בהתמודדות שהדבר מציב בפניהם. ד"ר האלוול – מומחה עולמי בתחום – ממליץ אפילו על שינוי מסגרת לימודית בכל שלב שהוא, אם תימצא בה התמיכה האנושית והחמה שהיא כחמצן לאנשים אלו. 

ט. הטיפול התרופתי 

מבין הטיפולים השונים בADHD שחלקם יוצגו בהמשך, הטיפול התרופתי הפופולארי הוא היחיד שזכה לתיקוף בעולם הרפואה הנוירולוגית. למעלה מ - 70 שנות שימוש ע"י מאות מיליוני בני אדם ומחקר רפואי-מדעי בלתי פוסק מעמידות את הרטאלין בשורה אחת עם התרופות הבטוחות ביותר לשימוש. תופעות הלוואי הנפוצות כגון חוסר תאבון שנעלם מיד עם התפוגגות התרופה מתגמדות אל מול בשורת ההצלחה שהתרופה נושאת בכנפיה. את התרופה תוכלו לקבל רק לאחר אבחון אצל נוירולוג, פסיכיאטר או רופא ילדים מומחה להתפתחות הילד ולADHD. לאחר שאחד מאלו יאשר את הימצאות ההפרעה, וירשום את המרשם הראשון, תוכלו לקבל מרשמים נוספים מרופא המשפחה שלכם. תחילה תקבלו מינון נמוך יחסית למשך כ – 3 שבועות בכדי לבדוק את יעילות התרופה. מינון זה ייתן מענה לכ- 4 שעות בלבד ואינו מתאים בדרך כלל לתלמידי חטה"ב והעל יסודי הלומדים 8 שעות ביום ויותר. לאחר שנמצא שיפור תפקודי באותן 4 שעות עם הרגשה טובה של הילד במהלך פעולת התרופה, תוכלו לקבל מהרופא המאבחן מינון מתאים. עליכם להכיר את הפרמקולוגיה של התרופה כדי לתזמן אותה נכון לילד. קראו את העלון המצורף וחפשו מידע נוסף ברשת וכמובן שאלו את הרופא. קרוב לוודאי שתצטרכו להזכיר לשכחן הקטן לבלוע את הגלולה עד שהדבר ייהפך לשגרת יומו. לפעמים נולד צורך לתווך ולשווק את התרופה לילד המסרב לקחתה. אתם עשויים לשמוע טענות כמו "אם זו תרופה סימן שאני חולה" ועוד. ניתן להביא דוגמא ממשקפיים או מטבליות ויטמינים שאנשים רבים שהילד מכיר מרכיבים וצורכים והם נחשבים לבריאים לחלוטין. 
י. הטיפולים השונים 
לקויות למידה עלולות להתלוות להפרעת הקשב ולהקשות שבעתיים על עולמו הלימודי של הילד. לפעמים ליקויי הלמידה הם לקות משנית המסובבת מהפרעת הקשב. הילד המתקשה לתפקד לימודית והתנהגותית בכיתה צובר פערים מבני גילו עד שמוגדר כלקוי למידה. לפעמים, ישנן סיבות אחרות ללקויות, והפרעת הקשב רק מחמירה אותן. על כל פנים, באבחון המשולב (פסיכו-דידקטי) תיבדקנה יכולותיו האקדמיות של המאובחן. במידה ונמצאו לקויות למידה, יומלץ על הוראה מתקנת בנוסף לטיפול בהפרעת הקשב. 
לפעמים יש צורך בטיפול משפחתי, בעיקר לאחר שנים של חוסר מודעות להפרעת הקשב והשלכותיה, ובעיקר אצל הילדים שהפרעת הקשב שלהם מלווה גם בהיפראקטיביות ובאימפולסיביות. תסמינים אלו עלולים להקשות במיוחד על חיי המשפחה כולה. בטיפול זה ניתן לבני המשפחה להוציא קיטור ולהצביע על קשייהם, נלמד על הפרעת הקשב והשלכותיה ונשאף להפוך את כולם לתומכים בילד. 
מדענים גילו, שכיוון שהפרעת הקשב היא הפרעה נוירולוגית, והחיווט החשמלי במוח משתנה ע"פ סוג הפעילות שלנו, הרי שניתן לשנותו ואפילו לתקנו במקרה של הפרעת קשב, ע"י תרגילים המכוונים לתרגל את המעבר החשמלי שבין האונות הימינית והשמאלית ובין המצחית והעורפית. כך ייבנו מסלולים חדשים במוח בין האונות ויתוקן חוסר הסנכרון ביניהן המובנה בהפרעת הקשב. כך נולדו למשל שתי שיטות העבודה הנוירו-קוגניטיביות "שיטת רביב" ו"אטנגו", שמידע עליהן מצוי ברשת. 
הטיפול הפסיכולוגי להפרעת הקשב היה נפוץ ביותר עד לפני עשור וחצי. השיטות הנוירו-קוגניטיביות טרם נולדו או לפחות היו בחיתוליהן וגם האימון עוד לא בוסס. העדפת טיפול זה נעשתה בעיקר סביב הקשיים הרגשיים שליוו אנשים אלו שחיו שנים בתחושות של כישלון ותת הישגיות. אחד הטיפולים הפסיכולוגיים הנפוצים היה הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי שעסק בשניים: בניית הסתכלות חדשה על העולם, ושינוי דפוסי התנהגות מגבילים. 

יא. אימון ADHD 

לפני כעשור פרץ לעולם אימון ADHD. כיוון שהאימון באופן כללי מכוון לחלק הביצועי של החיים, אך טבעי הוא שגם לאימון יהיה מה לומר בנושא של הפרעת הקשב. המומחיות של המאמן המוסמך היא ביכולתו לקחת את המתאמן מרמת החשיבה אל המעשה, מהחזון האמורפי אל המטרה הקונקרטית. בהפרעת הקשב טמונות תכונות ייחודיות שאנשים "רגילים" יעבדו קשה מאד לרוכשן, אך יחד עם זאת היא פוגעת מאד בחלק הביצועי של החיים. המוסחות הגבוהה והעשייה ללא חשיבה מוקדמת, מקשה מאד על החיים ובמיוחד בעידן המודרני המאופיין במשימות ותפקידים רבים. את החוסר הזה משלים האימון בצורה יוצאת מן הכלל משום שלזה בדיוק הוא נברא. ישנם פסיכולוגים רבים שהכשירו עצמם כמאמנים משום שהבינו שארגז כלי האימון רק יסייע להם בעבודתם עם ADHD ומטופלים אחרים. פסיכולוגים אחרים העדיפו להישאר בכובע שלהם ולהפנות את מטופליהם בעלי ADHD לעולם האימון. האימון יעסוק בהגברת המודעות העצמית, בשיפור הביצועים בלימודים, בהקניית כלים ודרכים להתגבר על השכחנות והדחיינות, בארגון הסביבה הפיזית של הילד והתאמתה למאפייניו, בשיפור מיומנויות הקשבה ותקשורת וגם בוויסות רגשי ובניהול של חרדה, מצבי רוח וכעסים, בבניית הרגלי בריאות ותזונה שנמצאו מסייעים לאנשים אלו. 
לא משנה באיזה טיפול תבחרו לילדכם, זכרו תמיד שאין תחליף להורים מעורבים ואחראיים. בהצלחה!


Comments